Burn Injuries

כוויות הינם פגיעה רב מערכתית. המוות בד”כ מכשלים במערכת הנשימה ולא מהפגיעה בעור.

בטראומה רגילה, הגוף מבצע מספר פעולות המיועדות להצלת חיים – כמו ניתוב אספקת הדם לאיברים חיוניים (Shunts) , הגדלת תפוקת הלב והגדלת יצור חלבונים הקשורים בהגנה על הגוף. בכוויות מתבצע תהליך הפוך – הגוף מנסה “לכבות” את עצמו, להכנס לשוק ולמות. חלק גדול מהטיפול הראשוני בכוויות הוא מניעת השוק הזה. כשמדובר בשאיפת עשן, מדובר בפגיעה חמורה יותר מכוויה.

אנטומיה של העור (בקצרה):

מתפקידי העור – הגנה מהסביבה, בקרת טמפרטורה, נוזלים, תחושה, והתאמה מטבולית. העור מכסה כ-2 מ”ר ומורכב מ-2 שכבות: האפידרמיס וה-דרמיס. האפידרמיס יהיה בין 0.05 מ”מ בעיניים ועד 1 מ”מ בכפות הרגליים. ה-דרמיס יהיה עד פי 10 גדול יותר. עור של גברים עבה משל נשים, עור של ילדים וזקנים דק יותר משל בוגרים.

במהלך הכוויה יש תהליך של דהנטורציה של חלבונים (גם חום גם קור וגם כימיקלי). העור יכול לספוג עד 40 מעלות צלזיוס. מעל לטמפרטורה הזאת יש עליה לוגריתמית ברמת הפגיעה ברקמה.

בכוויה רגילה מלאה ישנם שלושה אזורים:

  • האזור המרכזי – Zone of Coagulation. הרקמה בו מתה, ולא ניתנת לתיקון.
  • מסביבו – Zone of Stasis (זרימת הדם באזור זה נעצרת בעקבות הפגיעה). התאים בו פגועים – אך פגיעה הפיכה. ללא אספקה של חמצן ודם התאים האלה גם ימותו. מתן נוזלים יעזור להשיב את זרימת הדם לאזור הפגוע. קרח – הוא שגיאה (!!!) נפוצה – שגורם לוואזוקונסטריקציה ומקשה עוד יותר לדם להגיע לאזור הפגוע. יש לשטוף את הפצע במים בטמפרטורת החדר, ושיכוך כאבים לבצע אורלית או דרך וריד.
  • Zone of hyperemia– האזור החיצוני, פחות פגוע, עם הגברה של זרימת דם ותהליכים דלקתיים

עומק הכוויה:

קביעת עומק הכוויה יכול להיות מטעה – כוויה שנראית בדרגה 1-2 יכולה לאחר הטרייה (הסרת רקמה מתה)  לחשוף כוויה בדרגה שלישית (גלד). הבנה סופית של חומרת הכוויה תהיה רק לאחר 48 שעות.

כוויות דרגה ראשונה:

מערבות רק את האפידרמיס, הן אדומות וכואבות. למעט אם הכוויה על שטח גדול מאוד (כמו כוויה משיזוף) שם יש סכנה של התייבשות אם לא שותים מספיק לאחר מכן. מחלימות לבד תוך שבוע ללא צלקות. (נקראת גם כוויה שטחית).

כוויות דרגה שניה:

מערבת גם חלקים מהדרמיס.. נקראת גם Partial thickness burn, ומתחלקת ל-2 קבוצות – שטחית ועמוקה. יהיו שלפוחיות, דרמיס חשוף, רקמה נוצצת מבריקה, עם קרקעית מימית. כוויה מאוד כואבת, החלמה תוך שבועיים עד שלושה. האזור הנקרוטי יהיה האפידרמיס וחלקים קטנים מהדרמיס, האזור הסטטי אם לא יטופל כהלכה יכול להפוך נקרוטי אף הוא. כוויה שיטחית תחייב השגחה, כוויה עמוקה תחייב כנראה ניתוח.

כוויות דרגה שלוש:

יכולות להופיע במספר צורות. נקראות Full Thickness – כי מערבות כל השכבות של העור. נראה אזורים לבנים עבים של עור שרוף. במקרים חמורים יהיה צבע פחם שרוף, עם סימנים של כלי דם חרוכים. האזור בנפגע בדרגה שלוש “לא כואב” אבל מסביבו יהיו כוויות דרגה 2 ו-1 כואבות מאוד. כוויות אלו מסכנות חיים ונדרשת התערבות כירורגית.

 

שלפוחיות:

כאשר האפידרמיס נפרד מהדרמיס והחלל בינהם מתמלא בנוזלים מכלים סמוכים. הנוזל עשיר החלבונים גורם לתנועה של עוד נוזלים לכיוון השלפוחית עקב לחץ אוסמוטי. ככל שהיא גדלה, היא מפעילה לחץ על אזור הפציעה – והפצוע ירגיש כאב. מעטה השלפוחית אינו עור רגיל ואינו משמש חוצץ. כמו כן – השלפוחית מונעת הגעה של תרופות לאיזור הפגוע, ולכן רוב הרופאים נוטים להוריד אותן בבית החולים.

 

כוויות דרגה רביעית:

עוברות את כל שכבות העור, ופוגעות גם ברקמת השומן, שריר, עצם או איברים פנימיים.

הערכה וטיפול בכוויות:

סקר ראשוני:

מטרה – זיהוי גורמים מסכני חיים. עובדים לפי הסכימה הרגילה של PHTLS – ABCDE עם דגשים מיוחדים לכוויות (לא להתעלם מגורמים מסכנים אחרים, חבלות, טראומה, שיכולים להיות ממוסכים ע”י הכוויה).

Airway:

שימור נתיב האויר הוא בעדיפות עליונה אצל נפגע כוויה. החום יכול לגרום לבצקת החל ממיתרי הקול ומעלה ולחסום את נתיב האויר. יש לבצע הערכה חוזרת תכופה של נתיב האויר שיכול להדרדר במהירות גם 30 ו-60 דקות לאחר הארוע. כמו כן יכולה להתפתח נפיחות והפרשה מוגברת של מוקוס בקנה הנשימה שתגדיל את ההתנגדות לכניסת אויר ותקשה על הנשימה. יש לשקול אינטובציה לאבטחת נתיב האויר. במידה ולא – יש לאפשר לחולה לשמור על נתיב האויר בצורה הנוחה לו ובסיוע האיש הבכיר בצוות. לעיתים עקב טיפול תרופתי אחר – המטופל יקשה לשמור על נתיב האויר וידרוש ניהולו ע”י הצוות המטפל.

במידה ומבוצעת אינטובציה – יש להקפיד על הקיבוע (יתכן והפנים יהיו במצב לא טוב) ולעשות הכל שהטובוס לא יתנתק בטעות (לא בטוח שתהיה הזדמנות שניה). יש לאבטח באמצעות שרוכים (אחד מעל האוזן ואחד מתחתיה) ולא באמצעות מיקרופור.

Breathing:

מעבר לפגיעות טראומה רגילות (חזה אויר, שבר בצלעות) במקרה של כוויה מפושטת בחזה – ההענות שלו תלך ותפחת עם הזמן – דבר שיקשה על נשימת הפצוע. העור החיצוני יתקשה ויתכווץ ומתחתיו תתחיל בצקת ונפיחות. במקרה כזה גם הנשמה באמבו לא תהיה יעילה כי בית החזה פשוט לא יתרחב. הפתרון יהיה Excharotomy – חיתוך הגלד – זהו הליך ניתוחי (ולא אנחנו נעשה אותו).

Circulation:

מדידת לחץ דם, בחינת כוויות על כל הגוף, השגת גישה ורידית. יהיה קשה למדוד לחץ גם במקרה של כוויות גפיים. לחץ הדם שיושג לא בהכרח יעיד על ל.ד. מרכזי עקב פגיעה ובצקת בגפיים. הפרופזיה לגפיים יכולה להיות לקוייה גם אם ל.ד. מרכזי תקין. יש להגביה גפיים פגועות על מנת להקטין את אפקט הנפיחות. בנפגע עם יותר מ-20% שטח כוויות יש להשיג שני ורידים גדולים רצוי לא באזורים שנפגעו. במידה ואין ברירה- יש לבצע קיבוע לא באמצעות סרט מדבק. (ניתן להשתמש בסרטי-Kerlix   או coban – לא יודע אם יש לנו…). במידה ולא ניתן להשיג או לאבטח גישה ורידית יש לעבור לגישה גרמית.

Disability:

יש להתייחס לפצוע כמו כל נפגע טראומה ולחפש את כל הדברים “הנוספים” מעבר לכוויות. יש לבצע הערכה נוירולוגית ומוטורית (במהלך בריחה מהאש, הפצוע אולי נפגע ולא שם לב בכלל). יש לזהות ולקבע שברים בעצמות ארוכות. אם יש חשד לפגיעת עמ”ש יש לעבור לקיבוע מלא ללוח גב.

גורם מסכן חיים אופייני לנפגעי שריפות יהיה הרעלת CO (Carbon MonoOxid) והרעלת ציאנידים (Hydrogen cyanide).

Exposure/Environment:

יש לבצע חשיפה מלאה. להוריד בגדים ותכשיטים – גם למטרת זיהוי פגיעות, גם למנוע המשך פגיעה מחום שיורי במתכות, או הדבקות, או המשך פגיעה בכוויות כימיות מחומר שספוג בבגד. יש להקפיד על חימום הסביבה – נפגעי כוויות לא מסוגלים לשמור על חום הגוף ויפגעו בקלות מהיפותרמיה !!  אם למטפל נוח – הטמפרטורה נמוכה מדי !

סקר שניוני:

בדומה לכל פצוע אחר, סקירה מהראש לכף הרגל.

הערכת אזור הכוויה:

חשובה לקביעת הטיפול, ולמיון הפצועים. נשתמש בחוק ה-9% כשאיבר המין (הפרינאום) יהיה ה-1% החסר.

השיטה לא רלוונטית לתינוקות וילדים שהראש אצלם גדול יותר ביחס לגוף.

במבוגר: ראש, כל יד – 9%, חזה, גב, כל רגל – 18%.

תינוק: ראש נהיה 18% כל רגל 13.5%.

ניתן להשתמש לכוויות קטנות את חוק כף היד של הפצוע – גודל כף היד (ללא האצבעות) מהווה -0.5% בגבר ו-0.4% באשה. אם מחשבים עם האצבעות ועושים ממוצע (אנשים שמנים כפות הידים יהיו קטנות ביחס לשטח העור) נקבל בערך 1% שטח גוף לכף יד מלאה.

חבישות:

בפצועי כוויות יש חשיבות גבוהה לבצע (אפילו לפני פינוי) – כדי למנוע זיהום ומגע עם אוויר (יעזור גם במניעת כאב). גזה סטרילית או מגבת ומעליהם מספר סמיכות. אין לשם משחות אנטיביוטיות לפני הגעה למרכז כוויות.

פינוי:

פצועים עם מספר רב של פגיעות נוספות (מולטיטראומה) צריכים פינוי ראשוני למרכז טראומה – על מנת לקבל טיפול ראשוני ויצוב פגיעות מסכנות חיים ורק אח”כ יועברו למרכז כוויות.

קריטריונים לפינוי למרכז כוויות:

  • פגיעת שאיפה
  • פגיעות דרגה 2 על יותר מ-10% מהגוף.
  • כוויות דרגה 3 בכל שטח.
  • כוויות באזור הפנים, כפות ידיים, כפות רגליים, איברי מין, פרינאום, מפרקים.
  • כוויות ממכת חשמל כולל ברקים
  • כוויות כימיות
  • כוויות בחולים כרוניים שיכולים לסבך את ההתמודדות עם הכוויה
  • בטראומה צמודה לכוויה – כמו שבר, כאשר הכוויה מהווה את הסכנה הראשית.
  • כוויות בילדים במתקן שאינו מתאים לטפל בהם
  • כוויות בפצועים שידרשו טיפולים מיוחדים או שיקום ארוך.

טיפול:

טיפול ראשוני בכוויה:

השלב הראשון יהיה עצירת תהליך הכוויה ע”י שטיפה בכמויות גדולות של מים בטמפרטורת החדר.לא לשטוף במים קרים או בקרח. קרח אמנם יפסיק כאב אך יגרום לפגיעה רחבה יותר. להסיר בגדים ותכשיטים. קרור אזור הכוויה יכול לעזור, כל עוד הוא מבוקר ומיידי. בכוויות נרחבות יותר זה יגרום להיפותרמיה ולהפרעה בקרישה. הכי טוב – לקרר עם מים בטמפרטורה של בין 12 ל-18 מעלות.

חבישה צריכה להתבצע עם תחבושת סטרילית לא נדבקת, ולכסות את כל אזור הכוויה (מניעת זיהומים ומגע עם אויר – אויר החולף על קצות עצבים חשופים בכוויה מיצר כאב רב).

במרכז כוויות ישתמשו ב-High Concentration Antimicrobial-coated dressing (Silverlon, Acticoat). הציפוי מתפרק מהתחבושת במהלך הזמן ושומר על הפצע מחוטא. זה מתאים גם לשימוש במתאר בית חולים להפחתת זיהומים.

החזר נוזלים:

יש לתת כמות גדולה של נוזלים ב-24 שעות הראשונות לאחר הכוויה כדי למנוע שוק היפוולמי. הפצוע יאבד כמות גדולה של נוזל תוך תאי בצורה של בצקת ואידוי מאתר הכוויה. מצד שני – אין לתת יותר מדי נוזלים כדי לא להחמיר את מצבו של הפצוע. בניגוד לפצוע רגיל – שאנחנו מחליפים דם שאבד, פה צריך לספק נוזלים גם כנגד אובדן עתידי. בהעברות מרוחקות חובה להשיג גישה ורידית, במתאר עירוני, ההחלטה על גישה ורידית – בהתאם לחומרת הפציעה.

יש לתת תמיסת LR (עדיף על סליין שבכמויות האלה יצור hyperchloremic acidosis) בכמות של 4 מ”ל לכל ק”ג כפול שטח הכוויה (דרגה 2 ומעלה) ב-24 שעות. נוסחת Parkland – קובעת שיש לתת מחצית מהכמות ב-8 שעות הראשונות (נמדד מרגע הפציעה – ולא מתחילת הטיפול). (בצבא האמריקאי יש גם את חוק ה-10 – לעגל את שטח הכוויה ל-10 הקרוב ולהכפיל ב-10 יתן את הקצב לשעה למבוגרים בין 40 ל-70 ק”ג, אח”כ לכל 10 ק”ג יש להוסיף 100 מ”ל).

דוגמא: פצוע שוקל 80 ק”ג, כוויות 30%, צריך לקבל 4*80*30 = 9600 ml ביום הראשון, 4800 ב-8 שעות הראשונות (שזה 600 מ”ל לשעה) ו-4800 ב-16 שעות הבאות (300 מ”ל לשעה).

בילדים  – יש להם פחות רזרבות של גליקוגן בכבד, ומאבדים יותר מים לאותו אחוז כוויה, לכן יש  לתת להם D5LR (5% דקסטרוז) בכמויות אחזקה בנוסף לנוזלים.

נפגעי שאיפת עשן – ידרשו כמות גדולה יותר של נוזלים. אין להפחית נוזלים כדי “להגן על הריאות”.

 

 

 

 

 

מקרים מיוחדים:

נפגעי מכת חשמל:

מה שמיוחד בנפגעים אלו – שהמראה החיצוני יכול מאוד להטעות לגבי היקף הפגיעה ומות רקמות פנימיות. אנחנו נראה רק כוויות באזור הכניסה והיציאה של הזרם. יש דמיון רב בין פגיעות חשמל לפגיעות מעיכה – הרס של רקמות גדולות של שרירים ושחרור אשלגן ומיוגלובין. רמות אשלגן גבוהות יביאו להפרעות קצב. השימוש במשתקי שרירים ברמות כאלה של אשלגן בדם מסוכן. המיוגלובין רעיל לכליות ויכול לגרום לכשל כלייתי (myoglobinuria – לשתן יהיה צבע חום או אדום). בהעברות של חולים כאלה יש לוודא קטטר והגוף צריך לתת 100 מ”ל שתן בשעה במבוגר או 1 מ”ל לק”ג לשעה לילדים – אחרת יש חשש לכשל כלייתי. אפשר לתת סודיום ביקרבונט כדי לטפל במיוגלובין.

ל-15% מנפגעי מכת חשמל יהיו גם פציעות נוספות (קריעה של קרומים – כמו עור התוף, כיווצי שרירים / עווית שיצרו שברים דחוסים בעמ”ש ובעצמות ארוכות) – חובה לעשות קיבוע מלא לנפגעי מכת חשמל. לחשוד גם בדימום תוך גולגולתי ולנטר קצב לב.

 

פגיעות הקפיות בגפיים:

בחזה – ימנע מהפצוע לנשום. בגפיים – יצור ח”ע על הגפה. יש לבצע escharotomy – חיתוך באזור הכוויוה כדי למנוע את אפקט החסימה.

פגיעות שאיפת עשן:

הסיבה העיקרית למוות משרפות – לא הפגיעה התרמית. כל פצוע שנחשף לעשן במקום סגור, או עם כוויות בפנים או עם סימני פיח מסביב לפה ולאף חשוד כנפגע שאיפת עשן, אך גם אם אין את הסימנים האלה – יש לחשוד ולנטר (סימנים יכולים להופיע גם אחרי 24 שעות).

סימנים לשאיפת עשן:

  • כוויה באזור סגור
  • בלבול ועצבנות
  • כוויות בפנים או בחזה
  • שריפה של גבות / שפם
  • פיח ברוק
  • שינוי בקול (אבדן קול, סטרידור, צרידות).

הפציעה מתחלקת לשלושה גורמים:

  • פגיעה תרמית
  • חנק
  • פגיעה ריאתית כתוצאה מחשיפה לרעלנים.

פגיעה תרמית

בד”כ לא תעבור את מיתרי הקול. הנאסופארינקס משמשים שמחליף חום יעיל שמקרר מעט את האוויר בכניסה לקנה (אוויר ב-300 מעלות יגיע לקנה ב-50 מעלות). מיתרי הקול יסגרו כאמצעי הגנה נוסף. זה לא קורה בקיטור שמוליך חום פי 4000 מאויר יבש. קיטור יכול לפגוע גם בברונכוסים.

חנק:

שני גזים מעורבים בתהליך החנק: Carbon Monoxide (CO) ו- Cyanide Gas (CN). שני המולקולות גורמות לחנק ברמה התאית. נפגעים יהיו בהיפוקסיה למרות לחץ דם תקין ודרכי אוויר פתוחות. ה-Pulse יעיד על סטורציה תקינה.

CO נקשר להמוגלובין בצורה יעילה יותר מחמצן – הסימפטומים יכולים להיות החל מכאב ראש קל ועד לקומה ומוות. ניתן לראות סימנים של cherry Lips אבל אלו סימנים מאוחרים. קיימים מכשירים ניידים למדידת CO בדם. הטיפול יהיה מתן חמצן. בריכוז 21% הגוף יפנה 50% מה-CO ב-4 שעות. בריכוז של 100% זה מתקצר ל-40-60 דקות.

גז ציאניד הוא התוצר של שריפת מוצרי פלסטיק ופוליאוריתן. הוא פוגע במנגנונים תאיים ומונע מהם שימוש בחמצן. החולה ימות מחנק תאי למרות שיהיה מספיק חמצן בדם.

סימנים: שינוי ברמת הכרה, סחרחורת, כאב ראש, טכיקרדיה וטכיפניאה. בכל חשד להרעלת CO יש גם חשד להרעלת CN. התרופה תהיה Hydroxocobalamin (נקשר לציאנידים ומייצר ציאנוקובלאמין – שזה ויטמין B12). (בארופה משתמשים גם ב dicobalt edetate אך היא רעילה אם אין הרעלת ציאניד). (בארה”ב יש עוד כמה תרופות שאני לא אפרט כאן למעט..)

Soldiom Thiosulfate – ניתן IV לאחר ההידרוקסיקובלאמין (אצלנו) הוא מושך את הציאנידים הקשורים להמוגלובין והופך ל-Thiocyanate – שיוצא בשתן.

פגיעת ריאה כתוצאה מרעלנים:

הסימנים יגיעו אחרי מספר ימים (אשר נקראים “ירח הדבש” – בהן המטופל נראה יציב). חומרת הפגיעה – תלויה בסוג הרעלנים ומידת החשיפה לתוצרי שריפה חלקית (עשן – אבק כימי). האבק הכימי מתיישב על הריאה ודרכי הנשימה – מכיל אמוניה, מימן כלורי, גופרית דו חמצנית (Sulfur dioxide). חומרים אלו הורגים את התאים המצפים את הריאות. תוך מספר ימים הסיליות ימותו ואיתן יכולת השינוע החוצה של חומרים לא רצויים. התוצאה תהיה גידול בהפרשות, דלקת ריאות ומצב מסכן חיים.

במתאר קדם בית חולים ההחלטה העיקרית היא האם לבצע אינטובציה. בכל מקרה של חשש לנתיב אויר יש לבצע. כל שינוי בקול קושי בהוצאת הפרשות או ריור. חולים אלה יש להעביר למרכזי כוויות למרות שאין כוויה חיצונית.

התעללות בילדים –

20% מהמקרים של התעללות בילדים כוללים כוויות. הכי נפוץ זה טבילה במים חמים.

סימן מחשיד – כוויות בצורת גרביים במיוחד אם סימטריות ובקווים ישרים.

מקרים נוספים – מגע עם כלי חם – נראה קווים ישרים

כוויות קרינה:

חומרת פגיעות קרינה נגזרת מכמות האנרגיה שנספגה בגוף. הקרינה יכולה להיות אלקטרומגנטית, X-Ray, קרני גמא וקרינת חלקיקים. חלק מהקרינה יכול לעבור דרך הרקמות, חלק נספג ברקמה החיצונית, חלקו מעביר אנרגיות חום, חלקו ללא אנרגית חום.

הטיפול הראשוני – יהיה סילוק הפצוע מהאזור המזוהם, וסילוק הבגדים המזוהמים מהפצוע. יש לשטוף את הפצוע במים בצורה כזאת שלא תזהם אותו יותר   (שטיפה לכיוון החוץ), ושלא תזהם את המטפל. בפצוע שסובל מטראומה, לאחר הסרת הבגדים יש ליצבו ורק אז לשטוף.

שאר הטיפול ברמה שלנו זהה, נפגעי קרינה יקיאו וישלשלו ולכן יתכן ויצטרכו יותר נוזלים.

חשיפה של כל הגוף לקרינה תביא ל- ASE – Acute Radiation Syndrom – תופעות שיפתחו תוך מספר שעות – תאים הרגישים לקרינה יתחילו להתחלק במהירות (עור, מעיים, מח עצם) ולכן ברקמות האלה יהיו הסימנים הראשונים (בחילה, הקאות, התכווצויות וכאבי בטן). יש לתת כמות גדולה של נוזלים כדי למנוע כשל כלייתי. לאחר מספר ימים יהיה שלשול דמי, איסכמיה של המעי, ודלקת כללית שתסתיים במוות. מח העצם יפסיק ליצר כדוריות דם לבנות וטסיות.

אם אין אפשרות לתת עירוי ואתה בשטח – חצי כפית מלח + חצי כפית של סודה לאפייה (ביקרבונט) בליטר מיים ישמשו כנוזל מאוזן לשתייה. (20 מ”ל לק”ג לשעה).

כוויות כימיות:

כוויות כימיות מאופיינות בחשיפה ארוכה. חומרתן נגזרת מסוג הכימיקל, ריכוז הכימיקל, משך החשיפה, ושיטת הפעולה של הכימיקל.

סוג הכימיקל יכול להיות אורגני, אנאורגני, חומצה (pH  בין 7 ל-0), בסיס (Ph בין 7 ל-14).

חומצה גורמת ל-Coagulative necrosis – הרקמה הפגועה הופכת למחסום שמונע ממנה להתקדם לשכבות יותר עמוקות.

בסיס גורם לתופעה של Liquefaction necrosis  – הרס הרקמה, וחדירה לשכבות עמוקות יותר.

טיפול –

קודם כל Safty ! יש להמנע מזיהום עצמי וזיהום של האמבולנס – יש לנקות את הפצוע לפני הכנסה לאמבולנס, יש לברר בהקדם האפשרי את סוג החומר. יש לשטוף או להבריש (במקרה של אבקה) חומר שנמצא על העור.

יש להשתמש בכמויות אדירות של מים (לא 2 ליטר, הרבה יותר) כדי לשטוף ולדלל את החומר הפעיל. לא להתשמש בחומר סותרים על הפצוע – זה יכול ליצר כוויות.

פגיעה בעיניים – יש לשטוף בכמות גדולה של מיים או סיילין (Morgan lens – משמש לניקוי העין באופן רציף).

חומרים ספציפיים:

צמנט – אבקה בסיסית, במגע עם זעה מייצרת חום ומיבשת את העור. הכוויה תופיע לאחר מכן (יום)

דלק – תהיה כוויה אחרי מגע ממושך. דלק הוא Organic Hydrocarbon – המסוגל להמיס את ממברנת התאים ולגרום לנקרוזה בעור. יש לשטוף עם הרבה מיים.

Hydrofluoric acid-.מה שמסוכן זה יוני הפלואוריד שנקשרים לסידן ומגנזיום ומשנים אותם. ללא טיפול החומר הזה ימיס את הרקמה וישאב את הסידן מהעצמות. בשלב ראשון יש לשטוף עם מים, ובבית החולים לשם calcium gluconate gel.

זרחן  (וזרחן  לבן – White Phosphorus) – בעיקר בתחמושת – נשרף במגע עם אויר. ימשיך לבעור כל עוד יש חמצן או זרחן. טיפול ראשוני – מניעת חמצן מהזרחן. לאחר מכן הפשטה, השקעת המטופל במיים או סליין או בגדים ספוגים במיים .יש להרטיב את החבישות והבגדים – ברגע שיתייבשו אם עדיין יש שאריות של זרחן הוא יוצת מחדש.

Hydrocholrite – חומצה לניקוי ביתי (מלבין) – בסיס חזק בדרך כלל בבית יהיו בריכוז נמוך 4-6%. 30 מ”ל של בסיס בריכוז של 15% קטלניים לאדם.

Sulfur and Nitrogen mustards – גפרית, חנקן (חרדליים) – חומרים היוצרים שלפוחיות, משמשים בנשק כימי. מייצרים גירוי על העור, בריאות ובעיניים. לאחר חשיפה תהיה צריבה בגרון ובעיניים, על העור יתפתחו לאחר מספר שעות שלפוחיות ואודם. בחשיפה ארוכה תתפתח נקרוזה בכל הגוף וכשל נשימתי. הטיפול היחידי בשטח – ניקוי המזהמים. המטפל חייב להיות ממוגן בחליפה עם מסכה. יש לשטוף עם מים וסיילין, כוחות יעודיים ישטפו עם תמיסה הידרוכלורית מדוללת ואבקת Fuller.

גז מדמיע – מייצר גירוי על העור, בריאות ובעיניים. בד”כ ל-30 עד 60 דקות. טיפול – הפשטה ושטיפה.

בהמשך הפרק מדברים על זירת נפגעים כימיים – Hot Zone, Warm Zone, Cold zoen וכו’.

 

Post a Comment

Your email is kept private. Required fields are marked *